החלטה בתיק בש"א 15934/07

בפני בקשה למינוי בורר, שהוגשה על-ידי חברת שמשון מערכות בטחון בע"מ (להלן: "המבקשת"), לבירור המחלוקת הקיימת בינה לבין חברת שריונית חסם יצור מוצרי בטחון (1991) בע"מ (להלן: "המשיבה").

רקע עובדתי

1.                המשיבה הנה יצרנית דלתות בטחון ומוצרי בטחון אחרים. המבקשת שימשה כמפיצה בלעדית של דלתות המשיבה בישראל, בהתאם להסכם הפצה שנחתם בין השתיים.

בעקבות סכסוך שנתגלע בין הצדדים, ומכוח סעיף בוררות בהסכם ההפצה האמור, התנהלו בין הצדדים הליכי בוררות במהלך השנים 1999 - 2000, אותם בחרו הצדדים לסיים בדרך של פשרה. במסגרת פשרה זו, נחתמו בין הצדדים שני הסכמים: האחד - הסכם ביטול, המביא לסיומו את הסכם ההפצה שהתקיים עד לאותו מועד; והאחר - הסכם המסדיר את היחסים בין הצדדים מאותו מועד ואילך (להלן: " ההסכם"). ביחס להסכם זה עתרה המבקשת בבקשה למינוי בורר.

2.         בהסכם נקבע מנגנון ליישוב סכסוכים, בזו הלשון:

16. התחשבנות

... 16.3 התגלעה בין הצדדים מחלוקת בדבר הכמויות ו/או ההפחתה ו/או הקיזוזים כאמור, או בעניין זכויות שמם ואמגר עקב כך על פי סעיף 3.5 סיפא, תובא המחלוקת לבוררות ולהכרעה בפני עוה"ד שמואל לביא ועדי גיסיס שטינמן. בלא לפגוע בכלליות האמור בסעיף 14.2 לעיל, יהיו הבוררים מוסמכים במקרה של אי השגת הסדר באזור מסוים, וזאת בין היתר ולפי שיקול דעתם, להפחית את סך העמלות המשולם בגין כל דלת בטחון כאמור בהתאם לחלקו היחסי של אותו אזור לכלל הסכומים המפורטים בסעיף 14.1.

עוה"ד לביא וגיסיס יהיו זכאים למנות בהסכמה ביניהם בורר שלישי מכריע בעניין זה .

17. גישור

הצדדים מתחייבים כי בכל מקרה של מחלוקת ביניהם בעניין הקשור להסכם זה, לקיומו, ו/או ביטולו, ולרבות אי הסכמה בין הבוררים כאמור בסעיף 12.3 לעיל, יביאו מחלוקת זו להליך של גישור, בפני מגשר שייקבע בהסכמה" (ההדגשות אינן במקור - א"ג).

3.        על רקע סכסוך שנתגלע בין הצדדים, פנתה המבקשת ביום 21.12.05 לעורכי הדין לביא וגיסיס (להלן: " עורכי הדין"), שנתמנו מראש כבוררי זבל"א על-ידי הצדדים, בבקשה לפעול בהתאם להוראת סעיף 16.3 להסכם ולהתכנס לשם בירור המחלוקת.

לאחר חילופי דברים בין עורכי הדין, במסגרתם הוצע מינויו של בורר מכריע ואף נבחנה זהותו של בורר אפשרי, החליטו הצדדים לפנות בשלב ראשון למסלול של גישור. עורכת הדין נילי זהר מונתה למגשרת בין הצדדים.

משהגיעו הצדדים למסקנה כי הליך הגישור אינו צפוי להביא לתוצאות, ביקשה המבקשת לפעול למינוייה של המגשרת לבוררת בין הצדדים. בשלב זה השיבה לה באת-כוח המשיבה במכתב, כי המשיבה אינה מעוניינת בהליך בוררות וכי פניה להליך כזה אינה מתחייבת מלשון ההסכם.

בעקבות תשובה זו עתרה המבקשת בבקשה למינוי בורר על-ידי בית המשפט, הנדונה כאן.

טענות הצדדים

4.         המבקשת טענה, כי מינויו של בורר מכריע מתחייב לאור הוראות ההסכם, ולאור התנהלותה של המשיבה במהלך המגעים שהתקיימו ביניהן. לטענת המבקשת, מלשונו של סעיף 16.3 להסכם עולה בבירור, כי יש למנות בורר מכריע למקרה שבוררות הזבל"א לא תצלח.

נוסף על-כך, לאורך כל תקופת המגעים בין הצדדים, ובכללה תקופת הליכי הגישור, לא העלתה המשיבה כל טענה לפיה המחלוקת אינה צריכה להתברר בדרך של בוררות. באת-כוחה של המשיבה אף אישרה במפורש ובכתב את ההסכמה, לפיה הליך הבוררות הנו הליך מוסכם לפתרון המחלוקת בין הצדדים.

המבקשת טענה, כי התנהלה משך תקופה ארוכה תוך הסתמכות על הסכמת המשיבה לפיה הצדדים ימנו בורר יחיד, וכתוצאה מכך חלף זמן רב בלא הכרעה, דבר שגרם לה לנזקים משמעותיים. משכך, מנועה המשיבה מלהתנגד למינוי בורר דן יחיד.

5.         המשיבה טענה, כי בין הצדדים לא התקיימה מעולם הסכמה להפנות את המחלוקת ביניהם להכרעתו של בורר יחיד. לטענת המשיבה, המנגנון המוסכם ליישוב סכסוכים הכלול בהסכם הבוררות, קובע במפורש הפנייה מנדטורית להליך גישור, בעוד שההפנייה להליך של בוררות הינה בגדר אפשרות בלבד, התלוייה בהסכמתם של שני עורכי הדין. הסיבה לשוני זה נעוצה באכזבתם של הצדדים מהליך הבוררות הממושך שכבר התקיים ביניהם בעבר, ולא קידם את פתרון הסכסוך. לטענת המשיבה, המנגנון הקבוע בהסכם, של סעיף גישור נרחב וסעיף בוררות מצומצם, מבטא פשרה בין רצונה של המבקשת בהליך בוררות לבין התנגדותה של המשיבה לנקיטה בהליך זה. עוד הצביעה המשיבה על-כך, שלהבדיל מההפנייה להליך גישור, שהינה גורפת, ההפנייה להליכי בוררות מוגבלת לנושאים מסויימים בלבד - כמויות, הפחתות וקיזוזים, כפי שנקבע בסעיף 16.3 להסכם. מאחר והמבקשת אינה מפרטת בבקשתה מהן המחלוקות בהן היא מבקשת לדון במסגרת הבוררות, אלא טוענת באופן כללי כי המחלוקת היא בעניין "התחשבנות", הרי שהמחלוקת הנטענת לא נופלת לגדר הנושאים לגביהם קיימת הסכמה לבררם בדרך של בוררות.

ביחס לטענת המבקשת, לפיה המשיבה בהתנהגותה יצרה מצג של הסכמה מצידה למינויו של בורר מכריע, טענה המשיבה כי האפשרות לקיים הליך בוררות הועלתה במגעים בין הצדדים לכל היותר באופן ראשוני ובלתי-מחייב. הנושא היחיד שנדון בין הצדדים היה זהותו האפשרית של הבורר, אולם כלל לא נדונו המחלוקות האמורות להתברר בבוררות, אופן ניהול הליכי הבוררות או סמכויותיו של הבורר.  מכאן, שלא ניתן ללמוד מהתנהלותה של המשיבה על כל הסכמה מצידה לפתיחתם של הליכי בוררות.

דיון והחלטה